רוב הבקשות נכשלות לא כי ענו עליהן לא, אלא כי אי־אפשר היה לענות עליהן בכלל.

יש לך בקשה אחת שאתה דוחה. אתה יודע בדיוק איזו. זו שאתה אומר עליה ״עוד לא הגיע הזמן״, וזו שיש לך שלוש סיבות טובות למה היא צריכה לחכות עוד קצת.

שלוש הסיבות האלה נכונות. הן גם לא רלוונטיות — כי אין רגע שבו תרגיש מוכן.

שלושה משפטים, לא יותר

1. מי אתה ולמה דווקא אליו. משפט אחד, ספציפי. לא קורות חיים.
2. מה אתה מבקש, בדיוק. מספר, תאריך, פעולה. לא ״לשמוע אם יש אפשרות ל…״.
3. מה הצעד הבא. אתה קובע אותו, לא הוא. ״אחזור אליך ביום רביעי״ ולא ״אשמח לשמוע״.

וזהו. בלי התנצלות בפתיחה, בלי ״סליחה על ההפרעה״, ובלי שלוש פסקאות הקדמה שנועדו להרגיע אותך ולא אותו.

למה המועד הוא החלק החשוב

בקשה שנגמרת ב״תעדכן אותי כשנוח לך״ לא נגמרת — היא נשארת פתוחה אצלך ונסגרת אצלו. בקשה שנגמרת ב״אם לא אשמע עד יום חמישי, אניח שזה לא רלוונטי״ נותנת לשניכם מוצא מכובד.